חיים אדלר
אחד הלקוחות שלי, בעל עסק קטן ומצליח, סיפר לי על משימה שרודפת אותו כבר שנתיים. כל בוקר, אחד העובדים שלו היה מתיישב מול המחשב ומעביר נתונים ממקום אחד לשני. לוקח קובץ, בודק, מעתיק, מדביק, מתקן טעות, ממשיך. שוב ושוב. שבע שעות. כל יום.
תעשו איתי את החשבון: שבע שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. זה עובד שלם שכל תפקידו הוא להיות גשר בין שתי טבלאות. לא כי הוא לא מוכשר, אלא כי ככה העסק גדל, המשימה נחתה עליו יום אחד, ונשארה.
ישבנו יחד יומיים. הבנתי בדיוק מה קורה בכל שלב, איפה נופלות הטעויות, ומה באמת חשוב. אחר כך בניתי מערכת קטנה שעושה את כל התהליך לבד. לוחצים כפתור אחד, והיא קוראת, בודקת, מסדרת ומעדכנת.
מ-7 שעות. ל-10 שניות.
הרגע שבו הבוס נבהל
אחרי שהוא ראה את זה עובד, הוא שתק לרגע, ואז שאל אותי חצי בלחש: "אז מה עכשיו... אני מפטר אותו?"
עצרתי אותו על המקום. כי זו בדיוק המחשבה שגורמת להרבה בעלי עסקים לפחד מאוטומציה. הם מדמיינים שהמטרה היא להיפטר מאנשים. היא לא.
המטרה של אוטומציה היא לא לפטר את העובד. היא לפטר את העובד מהעבודה המשעממת.
מה העובד עושה עכשיו
אותו בן אדם, שבמשך שנתיים היה מכונת ההעתק-הדבק של העסק, מנהל היום את הקשר עם הלקוחות הגדולים. הוא מתקשר, מוודא שהכול זורם, סוגר עסקאות שהיו נופלות בין הכיסאות. הוא פרח. והבוס קיבל עובד שמכניס לו כסף, במקום עובד ששומר על טבלה.
וזה הלב של הסיפור: כשמכונה לוקחת את העבודה שאף אחד לא אוהב לעשות, נשאר לאנשים זמן לעבודה שרק בני אדם יודעים לעשות. להקשיב ללקוח. לחשוב. למכור. לדאוג. כל שעה שהמחשב חוסך היא שעה שחוזרת אליכם, לדברים שמזיזים את העסק קדימה.
אם יש אצלכם משימה שחוזרת על עצמה כל יום, ואתם מרגישים שהיא בולעת זמן של אנשים טובים - קרוב לוודאי שיש לה גרסה של עשר שניות. בואו נדבר, ונראה יחד איפה מתחילים.